החליקה על רצפת הסופר- תפוצה ב- 114,000 ש"ח

תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף. הצדדים חלוקים על האחריות ועל הנזק.

רקע

1. התובעת קונה קבועה בסניף מרכול / רשת "זול פה" [להלן - " הסניף"] של נתבעת 3 בכפר סבא.  נתבעת 1 הנה חברה שנשכרה על ידי הנתבעת 3 לשם ניקיון הסניף [להלן - " חברת הניקיון"]. נתבעת 3 נתונה כיום בהליכי פירוק. התביעה מתנהלת הלכה למעשה נגד מבטחות הנתבעות לעיל. נתבעות 1 - 2  שלחו לנתבעות 3 - 4 הודעה לצדדים שלישיים. יצוין כי ככל שתתקבלנה התביעה ו / או ההודעה לצד שלישי כלפי נתבעת 4, יש להפחית מהסכום שייפסק דמי השתתפות עצמית של נתבעת 3 בסך  של 5,000$. סכום זה מגיע ליום כתיבת פסק הדין ל - 18,750 ש"ח לפי שער של 3.75 ש"ח ל - $.

2. ביום 3.10.04, בעודה מהלכת כקונה בסניף, נטלה התובעת ממדף סחורה באחד המעברים בסניף, מארז קרטון של ששה בקבוקי בירה [להלן - " המארז"] והחליקה על רצפת הסניף. אחד הבקבוקים במארז, התנפץ ושברי הזכוכית שלו גרמו לתובעת לפגיעות בשוק ובקרסול ימין ובפרט בגיד ובעצב הפרונאלי של הקרסול [להלן - " התאונה"]. המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת למדי והיא נעוצה בגורם להחלקת התובעת על רצפת הסניף: האם עקב רצפה רטובה ומלוכלכת כטענת התובעת או עקב מעשיה העצמאיים של התובעת ובהיעדר רצפה רטובה  ומלוכלכת כטענת הנתבעות. מוסכם על הכל כי בסניף של מרכול ייתכנו לכלוכים ורטיבויות מכל מיני גורמים וסיבות ולשם מניעת סיכונים, מעסיק הסניף [או הרשת] את חברת הניקיון כאשר עובדיה עוברים על משטחי ורצפות הסניף עם מכונות שטיפה, לפני פתיחת הסניף לקהל ולאחר סגירתו [עמ' 25]. בעת היות הסניף פתוח, מנקים עובדי חברת הניקיון מעת לעת, לעיתים עם סחבה רטובה, ככל שהם נדרשים לכך.   

3. מיד לאחר התאונה, טופלה התובעת שמרנית בבית החולים מאיר, רגלה נחבשה והיא שוחררה למנוחה. בעקבות תלונות על נקיעת רגל ימין והמשך כאבים, נבדקה התובעת ונמצא קרע בגיד פרונאלי. התובעת נותחה ביום 2.2.05 לתפירת הגיד. בעקבות הניתוח שהתה התובעת שבועיים ימים כשרגלה מגובסת ושחררה עם המלצה להשתמש במייצב קרסול.

4. כל אחד מהצדדים הצטייד בחוות דעת רפואית מטעמו: ד"ר נסינג מטעם התובעת, העריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 10% לאור מגבלה יחסית בהנעת הקרסול. ד"ר טנצמן מטעם הנתבעות, העריך כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה ומדובר בפגיעה קלה בלבד לעצב. מומחה בית המשפט, פרופ' גנאל מצא בבדיקת התובעת [מעבר לתלונותיה] כי אינה מצליחה לייצב עצמה על רגל ימין בעיניים עצומות וכי נמצא נזק עצבי קל בבדיקת EMG, המתבטא בהפרעת תחושה ולא בחולשת שרירים. אשר על כן מצא להעריך את נכותה הצמיתה של התובעת ב - 5% בשל אי יציבות תפקודית של הקרסול וב - 5% נוספים בשל נזק עצבי קל, הכל לפי סעיפים 48 [3] [א] ו - 32 [3] [א] בין 1 ל - 2, לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 . חוות דעת המומחים הוגשו ללא חקירה. לאור המימד האובייקטיבי שמייחסת הפסיקה לחוות דעתו של מומחה בית המשפט ובהיעדר טעמים לסטות, אני מאמצת את קביעותיו של המומחה פרופ' גנאל.

הראיות

5. מטעם התובעת העידו היא עצמה וכן יעל ניסים, חשבת השכר של מעסיקתה. כן הוגש תיק מוצגים ובו בין היתר "הודעה על נפגע לקוח" [ת/1], ממולא על ידי התובעת וחתום על ידי סגנית מנהל הסניף טטיאנה דניאל.

6. מטעם חברת הניקיון העיד המנכ"ל שלה דדי אטז ועובד ניקיון שלה שעבד בסניף בעת התאונה, אנטולי חרקובסקי. מטעם נתבעת 4 העידה טטיאנה דניאל. כן הוגשו תיקי מוצגים.

שאלת האחריות 

7.   עדותה של התובעת לגבי נסיבות התאונה הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין. התובעת העידה כי אחותה, מיכל זכאי, שהמתינה לה בעת התאונה באחת מקופות הסניף, לא ראתה את התאונה.

8. סגנית מנהל הסניף, טטיאנה דניאל, העידה כי ראתה את התובעת "יושבת" לאחר התאונה אך את התאונה עצמה לא ראתה. טטיאנה אכן חתמה על ת/1 ובכך הודיעה על פגיעת לקוח ל"מח' הביטוח" של הסניף. אך תוכנו של ת/1, כמו גם עדות התובעת עצמה מעידים על כך כי הוא נכתב על ידי התובעת, 3 שבועות לאחר התאונה, עת התבקשה על ידי טטיאנה למלא את הטופס. חתימת טטיאנה בתחתית הטופס אינה מעידה על עצמה כי היא הודאת בעל דין או כי היא מאמצת את גרסת התובעת באשר לתאונה.  טטיאנה העידה כי היא חייבת להאמין ללקוח כדי שהלקוח ישוב לקנות בסניף [עמ' 35]. אין בחתימה זו של טטיאנה כדי ליצור חיוב של הסניף, גם אם לטטיאנה הסמכות לחייב את הסניף ואין בין עניין זה לטענת סמכות נחזית בפי התובעת - דבר. יחד עם זאת, העידה טטיאנה [עמ' 35 - 36]  כי על אף שיש בסניף נוהל לחקור ולבדוק אירועים מסוג זה, היא אינה זוכרת אם כך נעשה במקרה זה. טטיאנה העידה כי " אני זוכרת שהתובעת לקוחה טובה שלנו, לא נראה לי שהיא סתם אמרה את זה על זה שהיה רשום שם רצפה רטובה זה לא כל כך נכון כי אנחנו כל הזמן מנקים אולי היה שם רגע שהיא חשבה על משהו ונפלה, לא יודעת איך זה קרה, אולי היה רגע שנזל שם משהו, או נשבר משהו ...". בהמשך נשאלה טטיאנה אם יכול להיות שהרצפה הייתה רטובה והשיבה " יכול להיות". כמו כן נשאלה אם כמות של שני מנקים לסניף הזה הייתה מספקת והשיבה בשלילה [עמ' 36]. נוכח כלל נסיבות העניין, אני סבורה כי עדותה של טטיאנה מחזקת את גרסת התובעת לגבי היתכנות מפגע על הרצפה ולגבי אמינות תלונת התובעת בזמן אמת.

9. וכעת לעדותו של אנטולי חרקובסקי. הדיון נדחה מעת לעת על מנת לאפשר לחברת הניקיון להעיד את אנטולי, עובד הניקיון שהיה מוצב בסניף [ככל הנראה ביחד עם עובד נוסף] בעת התאונה. אנטולי סירב להתייצב להעיד והיה צורך לזמנו באמצעות צו הבאה. כשהעיד לבסוף, בישיבת 11.12.08, ניכר היה בו כי הוא חושש מתביעה אישית נגדו ובית המשפט נדרש להסביר לו את מהות ההליכים [עמ' 44]. באותה ישיבה לא התרתי, מן הטעמים שפורטו,  הגשת תמליל משיחה שכביכול ניהל חוקר או ב"כ חברת הניקיון עם אנטולי , לשם "רענון" זכרונו של אנטולי. יחד עם זאת, העיד אנטולי כי לא היה עד ראייה לתאונה : "אני ראיתי אותה יושבת על הרצפה, אבל את הנפילה לא ראיתי" [עמ' 42]. אנטולי העיד עוד כי השיב לחוקרים בעבר שהכל היה רגיל שכן אם לא היה נקי, היו אנשים מתלוננים והיו קוראים לו [עובדי הסניף, י.ה.] במגפון לבוא ולנקות [עמ' 44]. וכן, כי בעת התאונה, הוא עבד בחוץ והגיע למקום התאונה לאחר שנקרא ברמקול [עמ' 46 - 47]. אנטולי אמנם העריך כי הרטיבות על הרצפה, מיד לאחר התאונה, באה מהבירה שנשפכה מהבקבוקים "בארץ הכל מתפוצץ" וכן כי אם התובעת הייתה "לוקחת עגלה, זה לא היה קורה" [עמ' 46], אך לא בדק מה מקור הרטיבות על הרצפה ולא שלל את גרסת התובעת ולפיה הרצפה הייתה רטובה עוד לפני שנשברו הבקבוקים וזה מה שגרם לתאונה. הנתבעות אינן יכולות להיבנות מעדותו של אנטולי.

10. הנתבעות הפנו לפגמים בעדות התובעת. אינני רואה עין בעין איתן. ראשית, לא מצאתי כל נפקות לשוני בין גרסת התובעת לגבי מצב הרצפה: רטובה [בתביעה] או מלוכלכת [בתשובה לשאלון]. מכל מקום התובעת השיבה בחקירתה כי הרצפה הייתה גם רטובה וגם מלוכלכת. [עמ' 17]. באשר לתשובת התובעת בשאלון לפיה היו עדי ראייה לתאונה, עובדי הסניף, עובדים שלא ניסתה לאתר ולהעיד: מדובר בעובדים שעבדו בסניף עצמו. אין בידי התובעת לדעת האם מדובר בעובדי הסניף או בעובדי חברת הניקיון. הסניף הוא בעל הנגישות הגבוהה ביותר לעדים אלה. הראיה כי הסניף, כמו גם חברת הניקיון, לא איתרו עדים כאלה ויתר על כן, נראה כי לא נערך בירור לאיתור עדים כאלה ככל שקיימים. לטעמי, אין לבוא חשבון עם התובעת שסברה כי היו עדים כאלה ולימים התברר, ככל הנראה כי שגתה. התובעת גם שגתה כאשר סברה בעת מילוי ת/1 כי אחותה, מיכל זכאי הייתה עדה לתאונה [עמ' 17]. לא מצאתי גם נפקות לנקיבת שמה של מיכל כ"קונה" בת/1 ואי ציון עובדת היותה אחותה של התובעת. בסופו של יום, אין למי מהצדדים עדי ראייה לתאונה וגרסת התובעת נותרה בגדר עדות יחידה. התובעת אינה בגדר מי שנמנעה מהבאת ראייה רלוונטית.

11. יתר הסתירות והפגמים כביכול, אותם פירטה ב"כ חברת הניקיון באריכות בסיכומיה, סבים סביב שאלת הנזק ואין הם יורדים לשורש שאלת האחריות. מכל מקום ומעבר לנדרש, גרסת התובעת בשאלת האחריות עשתה עלי רושם אמין ואותנטי, היא הועלתה כל העת החל ממועד סמוך לתאונה ועד היום ואני מקבלת אותה. נמצא כי התובעת החליקה על רצפה רטובה ומלוכלכת, שלא נוקתה קודם לכן, מארז הבקבוקים שהחזיקה בידה, נשמט ממנה, בקבוק או בקבוקים התנפצו ושבריהם חדרו לגופה של התובעת ופצעו אותה.

12. מה מקור המפגע שגרם לתאונה? כמה זמן היה על הרצפה לפני התאונה? האם עובדי הסניף ועובדי חברת הניקיון היו מודעים לכך? האם התבקשו עובדי חברת הניקיון להסירו? אין תשובות לשאלות אילו באשר הנתבעות או מי מהן לא הביאו עדות כלשהי בעניין זה. כאמור, ניתן היה לצפות, בפרט מהסניף, שיבדוק את גורמי התאונה הקונקרטיים בסמוך לה ולא יסתפק במילוי טופס הודעה ת/1. ניתן היה לצפות כי בין הסניף לחברת הניקיון תתקיים תקשורת ויתקיימו נוהלים לבדיקות מסוג זה. קשה מאידך לצפות מהתובעת, בנסיבות התאונה, לקום על רגליה ובמקום להתפנות לטיפול רפואי, לברר לאלתר, מה הגורם לתאונה. מבחינה זו, כשל בבדיקה פועל לחובת הנתבעות.

13. מנכ"ל חברת הניקיון, דדי אטז, העיד כי בסניף עבדו מטעם חברת הניקיון שני עובדים בכל משמרת, כי ניקוי עם מכונת השטיפה [כולל ייבוש לאחר הרטבה] מתבצע פעמיים ביום, לפני פתיחת הסניף ולאחר נעילתו, אך בעת פתיחת הסניף, מוצב כל עובד באיזור ספציפי ומגיע לנקות מפגע ספציפי בכל עת שהוא נדרש [על ידי עובד אחר, לרבות של הסניף] [עמ' 25 - 26]. אך עוד הוא מעיד כי העובד " לא ממתין ומחכה שיקרה משהו, הוא עובד כל הזמן ומסתובב, ובשביל זה הוא מקבל כסף" [עמ' 26]. כל אלה כשלעצמם מלמדים על הסיכונים הידועים לכל בדבר מפגעים בסניף ועל הדרכים להתמודד איתם. מכאן לא נובע כי רצפת הסניף היא "משטח סטרילי" או כי כל מפגע שלא הוסר לאלתר מייצר אחריות. ניתן לסבור כי מפגע "טרי" לא ייצר אחריות דרך כלל, אם נמצא כי ננקטו אמצעים סבירים למנעו ולבצע בקרה. במקרה שלפני כאמור לא ניתן לדעת מהו המפגע, כיצד ומתי נוצר. יתכן שלו היו הנתבעות מבררות בזמן אמת את נסיבות התאונה, ניתן היה גם לקבוע האם מדובר במפגע "טרי" וכדומה. העובדה שהתובעת החליקה על המפגע ואילו אחרים לפניה לא החליקו עליו, אינה מעלה ואינה מורידה שכן אין לדעת האם במעבר בו החליקה התובעת, עברו קודם לכן אחרים. אני סבורה כי כל אלה פועלים לחובת הנתבעות.

14. מחזיק במקרקעין חב חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם. אני סבורה שאף חברת ניקיון המופקדת מטעם המחזיק במקרקעין, על ניקיונם, חבה בחובת זהירות מושגית כלפי המבקרים. יודגש כי במקרה שלפני אין מדובר בהעברת האחריות לניקיון כליל אל כתפי חברת הניקיון, אלא כפי עדויות סגנית מנהל הסניף ומנכ"ל חברת הניקיון גם יחד, האחריות הפיסית הינה על שני הגורמים הללו, כאשר עובדי חברת הניקיון, נתונים בעת העבודה להפעלה באמצעות עובדי הסניף, מעבר להוראות העבודה שהם מקבלים ממעסיקתם.

15. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית: השאלה היא כמובן, האם בנסיבות המקרה שלפני, יכול  וצריך היה אדם סביר לצפות את התרחשות הנזק כפי שאירע. כידוע, חיי היומיום מלאים בסיכונים והחלקה כשלעצמה אינה מעידה על הפרת חובה קונקרטית, או אם תמצא, על התרשלות. על התובעת להוכיח כי החלקתה נבעה מיצירת סיכון בלתי סביר על ידי הנתבעות [ע"א 371/90, סובחי נ' רכבת ישראל, פד"י מז [3] 345, 349, ע"א 498/03, סבן נ' רותם חב' לביטוח, מתוך אתר נבו ועוד].  סבירותו כמו גם אי סבירותו של סיכון נמדדת מול הזירה והנסיבות בהן מתקיים הוא. סיכון החלקה בבית מרחץ או לשפת בריכה למשל, הוא סיכון "רגיל" ביחס לסביבה שמטבע ברייתה קיימת לשם שימוש בגורמים מסכנים כגון מים וסבון [ע"א 683/77 , ברוק נ' עיריית תל אביב, פד"י לד [1] 157]. לטעמי, לא כך הם הדברים בסניף של מרכול [והשוו - ת.א. שלום - ת"א, 181858/02, אור נ' שופרסל, מתוך אתר נבו] ואין לנו ראייה טובה יותר מהתנהגות הנתבעות כאן, כמו גם סדרי הניקיון והשטיפה שקבעו. בכל אלה יש כדי להעיד על תפיסת המפגעים כסיכונים בלתי רגילים עימם יש להתמודד באמצעים מתאימים.